נילי הררי: “הארכיטיפים הם סמלים אוניברסליים המשותפים לכולנו”

כולם מכירים את זיגמונד פרויד כאבי הפסיכואנליזה, ומושגים רבים הקשורים בתאוריות השונות שהגה נכנסו היטב לשפת היום יום: “תת מודע”, “לא מודע”, “אדיפלי” ועוד. למרות זאת, את תלמידו המפורסם ביותר, קרל יונג, פחות אנשים מכירים- וחבל בכך. פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים הבוחרים לעבוד בשיטה של יונג, הנקראת “פסיכותרפיה אנליטית” רואים ביונג כממשיכו הישיר של פרויד והוגה שמשנתו הפסיכולוגית יכולה לחולל שינוי ממשי בחייהם של אנשים.

קצרה היריעה מלסכם את כל התיאוריה של יונג, העוסקת בין השאר באמנות, פילוסופיה, תרבות ועוד. אך מושג מרכזי חשוב שדורש הסבר וקשור לכל הנ”ל הוא הארכיטיפים. הארכיטיפ הוא מושג שנמצא על קו התפר שבין הרוחני לפסיכולוגי. הוא מתאר אדם, אובייקט, הלך רוח או מצב שחזר, חוזר וימשיך לחזור על עצמו בתרבות, במחשבה והקולקטיב האנושי. כפי שאירועים שאנו חווים בילדות נשמרים בלא-מודע עלולים לצוץ במהלך החיים בצורה של חלום, קושי נפשי או תשוקה/דחייה מדבר כלשהו (וזו התיאוריה הפרוידיאנית), כך בכל אדם פרטי וחברה קולקטיבית קיים תת-מודע קולקטיבי, בו מאוחסנים דימויים קדומים וזיכרונות משותפים לכלל בני האדם. אלו הם הארכיטיפים.

קיימים אינספור ארכיטיפים, אך המוכרים בהם כוללים את “ארכיטיפ הצל”, הצד באישיות שלנו שאנו מעדיפים להדחיק, “הצד האפל” שנמצא בליבו של כל אדם, והוא מתבטא בתרבות האנושית ע”י דימויים של שדים, מפלצות, סרטי אימה וכו’; “ארכיטיפ הפרסונה”, שהיא התדמית שאדם מסגל לעצמו ותמיד בה מרכיב של זיוף. ארכיטיפ מעניין נוסף הוא “העצמי”, המאגד את כל הארכיטיפים המרכזיים והמטרה שלו הוא לבצע אינטגרציה בהם. מטרתו הסופית של ארכיטיפ זה הוא הגשמה ושיפור עצמיים, והוא מתבטא בתרבות בצורה של קדושים וצדיקים שהגיעו לשלמות עצמית וצורות גיאומטריות מדויקות.

הפסיכותרפיסטית המנוסה נילי הררי: “פסיכולוגית, בתיאוריה האנליטית של יונג יש דגש לא רק על התת מודע הפרטי, אלא גם על מה שיש “מעבר” לעצמי. המיתוסים, הארכטיפים, וכל המשותף לאנושות מיום הווצרותה יהיו לנו לעזר בטיפול האנליטי-אינטגרטיבי”.